שירז טמם
שירז שירן, בתם של רבקה וציון ישמרני.
גדלה והתחנכה בראשון לציון, למדה בבית הספר היסודי "שלמון" ובתיכון קריית חינוך "העמית" בעיר. ילדת טבע שוחרת שלום, טובת לב, רגישה, מצחיקה ואהובה על כל סובביה. מאז ומתמיד אהבה מים ואת הים במיוחד, ואחרי הלימודים הפכה את אהבתה למקצוע ולמדה הידרותרפיה (טיפול בעזרת מים) במכון "וינגייט" בנתניה.
כשהכירה את אדיר טמם, הוא התאהב בה מיד והחל לחזר אחריה. חברים מספרים שהם התאימו כמו כפפה ליד ואהבו את אותם דברים, כשבין היתר אדיר חולק עמה את האהבה הגדולה למים ומשמש כמדריך שחייה לתינוקות.
ב-13.11.2012 השניים נישאו, כשנה לאחר מכן ילדה את בתם הבכורה, גושן, ושנה וחצי אחריה ילדה את בתם השנייה, גילי. משפחתה מספרת שהייתה אמא מאוד מאפשרת, שתמיד חינכה את בנותיה לעצמאות.
המשפחה הצעירה התגוררה בחולון, שירז עבדה במשרד עורכי הדין "קסוטו ושות'" בתל אביב וכן כמטפלת בהידרותרפיה ב"מרכז מטרה" בחולון, שם עבד גם אדיר. יותר מכל אהבה לעבוד עם ילדים והרעיפה על מטופליה אהבה אינסופית.
הייתה נפש חופשיה ומיוחדת, מאוד לא חומרית, אהבה לטייל ולהגיע למקומות נידחים ולמדינות עולם שלישי והסתדרה בכל מצב ועם כל אדם. היא אהבה מסיבות טראנס בארץ ובעולם, האמינה שחיים רק פעם אחת ושצריך למצות את החיים עד תום, ולקחה את הכול בקלילות ובהומור. המוטו שלה היה: "בסוף הכול מסתדר". תמיד הקשיבה לעצמה וידעה לעשות את הבחירות הטובות עבורה, אך גם ראתה את האחר והקפידה להתנדב למען הקהילה.
נולדה בבית החולים קפלן ברחובות ביום ה' בטבת תשמ"ה (29.12.1984). אחות לשרון ולכרמית, התגוררה בחולון, חללת פעולת איבה, בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 7/10/2023, מקום אירוע: רעים, שדות הקיבוץ - פסטיבל "נובה", הובאה למנוחת עולמים בחולון, גוש: 13, חלקה: 1א, שורה: 36, הותירה: שתי בנות, הורים ושתי אחיות, שירז שירן מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 87.
אדיר טמם:
אדיר טמם, בנם השני של שושנה ויגאל ואח של יוגב ושובל.
למד ביסודי בישעיהו, חטיבה בקוגל ותיכון בטומשין.
את שירותו הצבאי עשה כמכונאי טנקים בחיל החימוש. עבד לפרנסתו כחשמלאי. בנוסף, לנשמה, עבד כמדריך שחייה לתינוקות. אדיר ייזכר כמי שמאוד אהב ילדים ושילדים התחברו אליו, איש שלו וצנוע, שמסתפק בדברים פשוטים, שכולו לב אחד גדול ושנגע בכל אדם שפגש.
הלווייתו נערכה בבית העלמין דרום שעל גבול חולון בת ים. שירן אשתו שימים ארוכים נחשבה לנעדרת, נטמנה לצדו.
משחר ילדותו, אדיר היה איש של אנשים. מרכז החיים של החברים שלו. הבית הפך למועדון של השכונה. הרבה רעש. מוזיקה. רכבת של חברים. בית שמח. ילד שסומך על עצמו. מין חתול רחוב. במקום טקס בר מצווה, הוא ועוד שלושה בני דודים טסו לארה"ב, לחופשה של כמה שבועות אצל דודה. בשלב מסוים, אחרי שכבר נחתו בנמל התעופה קנדי, הלכו לאיבוד. הדיילת שליוותה אותם נעלמה. אדיר לא איבד עשתונות. עם האנגלית השבורה של תלמיד לא הכי מצטיין בכיתה ז', הצליח לנווט את דרכם במבוך הענק של שדה התעופה והביא את הקבוצה הקטנה בשלום אל הדודה שהמתינה בחוץ.
כזה הוא היה. מסתדרניק.
את השירות הצבאי עשה כאיש חימוש. מכונאי טנקים. חייל בלתי ממושמע בעליל. אבל המפקד שלו אהב אותו והחליט למנות אותו למש"ק משמעת. באופן אבסורדי - מינוי זה מיקד אותו. הצטיין דווקא בתפקיד שהיה הפוך לאישיות שלו. אחרי הצבא, עשה את הטיול הגדול במזרח. כשחזר, ועשה עבודות שונות - אבל לא מצא את עצמו וטס לארה"ב. התיישב במירטל ביץ' (Myrtle Beach, דרום קרוליינה) ומכר שם ציוד גלישה, עד שהבין שהשלטונות עלו עליו וחזר לארץ. התיישב בתל אביב ועבד כמוכר בחנות ספורט. את הפסקות הקפה שלו עשה על ספסל סמוך. שירז עבדה בקרבת מקום, כך שגם היא שתתה שם את הקפה שלה. זה לא היה חיזור קל, אבל אחרי זמן קצר הוא בא הביתה ואמר לאימא – מצאתי את אִשתי. הם התאימו כמו כף לכפפה. אהבו אותם דברים.
בחור חרוץ. התפרנס כחשמלאי ובשביל הנשמה - לימד תינוקות שחיה בבריכה. הורים לתינוקות שהגיעו לשבעה סיפרו איך הילדים נשאבו אליו. כמו מגנט. במפגשים המשפחתיים אצל ההורים לארוחות שבת וחג, הוא היה הדוד השטותניק. זה שמשחק עם הילדים ומצחיק אותם. זה שכל הילדים נאספים סביבו. שובב. רב קסם. זה שמפתיע אותך ביום ההולדת ומגיע עם הבנות ועם איזו עוגה קטנה.
משפחת טמם הצעירה חגגה את החיים. אנשים של חופש. של טבע. של דברים פשוטים. של טיולי שטח עם אוהלים. לא צריכים הרבה כדי להיות מאושרים. מוזיקת הטראנס זרמה בעורקים שלהם. היו שנים שאדיר ארגן ומסיבות קטנות של 100-150 איש, כאלה ש"בסצנה" מוגדרות כמסיבות מחתרתיות. לפני שנה בילו חופשה של שבוע בפסטיבל מוזיקה בפורטוגל. אנשים שמחים.
נולד בכ"ט אלול התשמ"ג, 7 ספטמבר 1983, גיל: 40, ההורים: שושנה ויגאל, אחים ואחיות: יוגב ושובל, תאריך לוויה: 13/10/2023, מקום קבורה: בית העלמין דרום, שעל גבול חולון בת ים.
בשביעי לאוקטובר:
בערב שמחת תורה, הבנות גושן וגילי ישנו אצל סבתא שושנה וסבא יגאל. לפני הצהריים, כשהקשר עם אדיר ושירז אבד, יוגב, האח הבכור, התחיל להבין שמדובר כאן באסון גדול, ופתח בביתו חמ"ל כדי לברר מה עם אדיר ושירז. גייסו את כל בני הדודים והמכרים. התקשרו לכל חבר. עקבו אחר הטלפונים. ניתחו כל שמועה. וככה למדו לדעת.
התברר שאדיר ושירז עם חברתם סלין נגר, רצו למיגונית, הם היו שם חמישה. בשלב מסוים, נזרק פנימה רימון רסס. כולם, מלבד אדיר, הורידו את הראש. הוא נשם את הגז המחניק ובאינסטינקט, יצא החוצה כדי לשאוף אוויר נקי. מיד ירו בו. ואז השליכו רימון נוסף שהרג את שירז וסלין.
בחצר הבית שברחוב ביאליק, השכנים הביאו ספסל ועליו מטביעים לוחית לְזִכרם. השכנה שמארגנת שאלה את יוגב איפה מוצאים ברזל לייצר קשת מעל הספסל כדי שיהווה בסיס לצמח מטפס שישתלו שם. אתה מבין, אמרה ליוגב, זה מסוג הדברים שאדיר מיד היה דואג להביא לי.
בבניין יזכרו אותו כ"אדיר יסדר". כל מי שצריך תיקון קטן בבית, לתלות תמונה, לפתוח סתימה, לטפל בבעיית חשמל – קוראים לאדיר והוא תמיד פנוי לעזור.
בבוקר האחרון לחייהם, הם השכימו לעשות את מה שהכי אהבו. מוזיקה. מדבר. ריקודים. חופש. לקחו את הליין של הבוקר. אפילו לא הספיקו להגיע למסיבה. האזעקות תפסו אותם ליד קיבוץ מפלסים. ואז הגיע השטן.
