בוגר קמפוס קריית שרת. עבד כברמן במסיבת הטבע.
תוך כדי נסיעה, הצליח לחלץ שתי בחורות שלא הכיר. שוחח עם אביו ואמר שאינו רואה ברירה, אלא לדרוס את אלה שלפניו. בדיעבד, התברר שאכן דרס שני מחבלים והצליח להתרחק, אך כל העת היה יעד לאש בלתי פוסקת. בין קיבוץ סעד לקיבוץ מפלסים הרכב התהפך. הבנות, שהתחזו למתות, סיפרו כי הוא איבד את ההכרה לכמה דקות, ואז פקח את עיניו וחייך אליהן, ואז הצוררים הגיעו ועשו וידוא הריגה.
הלווייתו נערכה בבית העלמין דרום (על גבול חולון בת ים).
תאריך לידה (לועזי): 19/01/2001
תאריך לידה עברי: כ"ה טבת התשס"א
גיל: 22
ההורים: יוסי וסיגל
אחים ואחיות: שי וניר
תאריך לוויה: 10/10/2023
מקום קבורה: בית העלמין דרום, שעל גבול חולון בת ים.
אוֹרי ארד, בן הזקונים של סיגל ויוסי, אח של שי וניר, גדל במשפחה חזקה, ציונית, כולם נושאי דרגות בצה"ל.
מסלול לימודים חולוני, יסודי- ניצנים, חטיבה – ארן, בוגר קמפוס קריית שרת. כדורסלן מצטיין. עבד כברמן במסיבת הטבע. נפגע ברכבו אך הצליח להציל שתי צעירות שלא הכיר.
אוֹרי ייזכר בלב כולנו כמקור אור לסביבתו, מצטיין בכל אשר פנה. מתוך סיפור מותו, נגלית אישיותו של יפה התלתלים והטוהר הזה, אוֹרי ארד. נחוש. החלטי. אמיץ. שלם. ב-6:30 התקשר ואמר: "צבע אדום. בקטנה. אני מוצא מחסה ויוצא הביתה". ב-7:10, כבר מהרכב, אמר לאבא שזה אירוע אחר לגמרי: אמבוש של מחבלים, ושיתף שהוא בתוך שיירה עומדת. 100 מטר לפניו ו – 30 מאחוריו מחבלים מרססים אותם. אנשים מוטלים על הרצפה. נפגעים. בכוונתו, אמר, לפרוץ קדימה.
"זה מסוכן", אבא אמר, "ואולי תשקול לשכב למצוא מחסה ליד המסתתרים בצד הדרך". אוֹרי ענה שאין ברירה, אלא לפרוץ ולדרוס כמה מהם. ואבא אמר, שהוא סומך על שיקול דעתו. אוֹרי אמר: "ביי ולהתראות".
והקשר נותק.
בערך ב-14:00 התקשר הדוד רפי. הוא ראה בטלוויזיה בחורה, אסתר, מספרת על מלאך בתלתלים, שליח מן האל, שבא להציל אותה ואת חברתה. היא לא ידעה את שמו, אבל זכרה את התלתלים ואת היונדאי הכסוף שהיה להן מקלט. ב-14:20, שי כבר מעביר אליה תמונה. אסתר לא זוכרת. יחלפו עוד 26 דקות ארוכות עד שחברתה, שיר, תזהה את המלאך שלהן ותזכור גם את ה"קוליות" (cool) שלו. וכך, בדיעבד, למדו להבין שבתוך האש והירי עצר לאסוף שתי צעירות שלא הכיר, אבל ראה שנתקעו ברכבן וראה את אימת המוות. ואף מכונית לא עוצרת, כי אי אפשר. אבל הוא עצר, פתח את הדלת וקרא להן לקפוץ פנימה, וזרק להן בקבוק מים להרגיע, והבטיח להוציא אותן מהתופת. וקיים.
כחצי שעה שכב מחוסר הכרה ומדמם. לפתע פקח את עיניו וחייך אל הבנות. שלו. מפויס. כשהמרצחים הגיעו שוב, הישיר אליהם מבט, והם מטווח אפס שילחו בו את צרור המוות. תחלופנה שעות ארוכות עד שיאספו את יפה הגוף והנפש, עם הסמיילי המקועקע על שורש כף היד, והאין ויין מעל המרפק, ותמונת חקלאי וייטנאמי על זרוע שמאל והדרקון שעל הגב.
בבית משפחת ארד נהוג לשבת שעות במרפסת ולשוחח, לשתף, ולתכנן את מהלכי החיים. אוֹרי פילוסוף. אוהב לרדת לעומקם של דברים. וקורה שמופיעה במרפסת איזו לטאה. לאימא יש פוביה אטומית מלטאות. אבל אוֹרי, שאוהב כל חי, מסיר מעליו את לונה, החתולה שלו, ואוסף את הלטאה בעדינות. והוא יורד לגן-סיפור שבגב הבניין ומניח את הלטאה על אחד העצים.
גן סיפור ספוג בְּאוֹרי. שם התאספו החבר'ה, ניר מראה על קפה גן סיפור, וגם כאן, שי אומר, על הספסל עליו אנחנו יושבים כרגע. אוהב חיים, ולמצות כל רגע בשמחה. כבר כילד, כנער, מחשב את צעדיו. ורגיש. וכשעושים חרם על מישהו, אוֹרי מתייצב לצידו. רודף צדק. וכדורסלן מחונן במגמת הספורט של ק"ש, ותלמיד מצטיין. וצייר מופלא. ועטוף בחברים. מודע לעצמו. מתאמן. בונה גוף. מתגייס ליחידה מסווגת במערך המודיעין.
משתחרר בספטמבר 2022, וכבר באוקטובר, עם החברים על מטוסים. ברלין, פטרה, סיני, סופיה ומילאנו ו-4 חודשים במזרח הרחוק. תאילנד, ווייאטנאם וגם דרום קוריאה, בגלל תרבות האנימה שם. על הדרך, הוא מוציא 700 בפסיכומטרי.
קירות החדר עמוסים בפוסטרים שמספרים את חייו, וגם תוכנית עבודה מסודרת לטיולים ולהמשך. אז במחצית ספטמבר, כמתוכנן, חזר, ובאוקטובר 2023 - תכנן להתחיל ללמוד פסיכולוגיה וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בין לבין, הספיק לעבוד כברמן. כך הגיע למסיבה. בכייף. הרי אהב מוזיקה כמעט מכל סוג. רק שתהיה טובה. כמו השיר שמזוהה איתו: "נוסקים אל האופק ונעלמים/ יורדים אל המים הסוערים/ צוחקים לשמש ולעננים/ מאחרים בלילה/ שוברים את השיא..... דמיון חופשי" (יצחק קלפטר)
והוא שבר את כל השיאים. בחייו הקצרים, במותו ההרואי.
הנער הזה, עכשיו הוא מלאך.
