רס"ן איליי לוי נולד בתל אביב ב 1.1.2000, בוגר בתי הספר טבע ואליאנס, בן להורים אילנית ורענן, אח לאור ושירה, חבר לנרי.
בתפקידו האחרון, מ"פ בגדוד 202 של הצנחנים. איליי נהרג ב 22.1.2024 בחאן יונס, בפעולה למציאת נעדרים.
איליי היה ילד חכם, מבריק בעל אינטלגנציה גבוהה, פיזקאי מחונן, חברותי מאד, אבל גם שטותניק לא קטן. אהבה גדולה מאד לכדורסל. איליי בילה באולם הפחים 8 שנים, והיה חלק מחבורת נערים מופלאה שהביאה 3 אליפויות, גביע המדינה וגמר גביע. הוא היה טוטאלי לקבוצה. שחקן נשמה, שידעת שאם אתה מכניס אותו הוא "יתאבד" על המגרש...
וכזה הוא היה בכל מקום, גם בצבא. כמחווה, זיכרון והנצחה מצד אגודת הנוער של הפועל חולון, קבוצת נערים ט' שבה זכה איתה באליפות ובגביע המדינה נקראת על שמו, הפועל איליי חולון.
איליי החליט לוותר על הכדורסל שכל כך אהב, ופרש בתחילת השנה האחרונה שלו בנוער, בכדי להגשים את חלומו לשרות משמעותי למען המדינה של כך אהב. הוא הצטרף לתנועת חמש אצבעות, התאמן כמה חודשים עד לגיבוש סיירות. והתקבל לסיירת של הצנחנים.
המסלול של איליי היה ברור, הוא התקדם במהירות בשרשרת הפיקוד והפך להיות המ"פ הצעיר ביותר בצהל.
איליי מקבל פעמיים אות הצטיינות: *מצטיין אלוף פיקוד מרכז *מצטיין מפקד סיירת צנחנים על פעילותו המבצעית בשבי שומרון.
איליי היה מפקד אמיץ, מוביל, מחנך, מנהיג אמיתי, בעל השפעה גדולה על חייליו ופקודיו, וערכי מאד. מעבר למצוינות, חינך את חייליו לאהבת המולדת לערכים ולגאוות החטיבה. לאגודת הנוער של הפועל חולון, יש חלק גדול מאד ב"עיצוב" של איליי למפקד שהיה. האגודה אימנה אותו להיות שחקן כדורסל מצטיין, אבל יחד עם זאת חינכה אותו קודם כל להיות בנדאם. חינכה אותו לכבוד וערכים.
ב7 לאוקטובר איליי היה מהראשונים שנכנסו לתוך התופת בדרום. היה באפטר בבית, לקול האזעקות קפץ מהמיטה ובאופן עצמאי מבלי לחכות לפקודה נסע לשדרות תחילה ולאחר מכן לכפר עזה. הקיבוץ נכבש כבר ע"י מאות מחבלים, איליי נכנס באומץ רב עם חייל נוסף שלו ברכב רגיל, לא ממוגן. הרכב לא שרד את התופת. בפעולת גבורה של ממש, איליי "פורק" מהרכב במהלך הנסיעה תחת אש תופת גם מהגדר וגם מהבתים בקיבוץ, ומחלץ את 2 הפצועים שהיו לגדוד תוך שהוא מסכן את עצמו.
הם נלחמו מעטים מול רבים, הרגו עשרות מחבלים, בקרבות פנים מול פנים. הצילו משפחות רבות מהקיבוץ. ראו מראות קשים מאד ממעשי הזוועה שנעשו בקיבוץ. לאחר 3 ימים החזירו את השליטה לידנו. ביום שני לאחר 3 ימי לחימה קשים, איליי התקשר לאביו ואמר לו:
"אבא, הדבר היחידי שמנחם אותי שאולי האסון הנורא הזה ימנע את חורבן הבית שלנו מבפנים". אפשר להבין מהמשפט הזה, כמה אהבת ישראל היתה לו. כמה אהב את העם שבשבילו הוא נלחם. וכמה היה חשוב לו שלא נחזור לימים שלפני ה 6 לאוקטובר.
לאחר כ-3 שבועות נכנסו הצנחנים לעזה ונלחמים עד היום. במהלך המלחמה איליי הוביל ופיקד בגבורה בקרבות עזים בצפון הרצועה ולאחר מכן בחאן יונס. הביא להישגים גדולים ומידע מודיעני משמעותי רב ערך, שסייע רבות בנושא החטופים והלחימה.
איליי רשם מכתב עוצמתי ומרגש במהלך הלחימה מצפון הרצועה:
"חברים יקרים קצת עדכונים מהלחימה. בתחילת המלחמה היה נדמה שלא סומכים יותר מידי על הכוחות הרגליים ומעדיפים לדהור קדימה עם הטנקים והרקמים. אני והמפקדים שלצידי ידענו שזה לא נכון וחיכינו לרגע שניכנס ונתייצב למול המשימות המורכבות באמת וכך היה.
הגדוד שלי הביא הישגים מבצעיים יוצאי דופן עד כה. רבי קומות שהוקרסו לגמרי (בניינים של 10 קומות שהפכו להר של הריסות שלא מזכירות כבר מבנה). כמות אמלח עצומה שמצאנו והשמדנו...מסמכים ומחשבים עם מידע מודיעני חסר תקדים מדירות של בכירי חמאס ומהמוצבים של חמאס.
כמות ההרס והחורבן שהבאנו על המרחב לא תובן למי שלא נוכח למחזה בעיניים, אין מבנה אחד שאפשר לחזור אליו, העיר נמחקה לגמרי.
האויב מרוסק, אנחנו רואים אותו בעיקר בורח, מפוחד, משאיר את כל הציוד שלו ונס על נפשו. השמחה האדירה שהייתה להם אחרי ה7 באוקטובר הוחלפה בזעקת שבר של האויב, הוא מצטער על היום שהוא נולד. אנחנו עם הפנים קדימה להמשיך להכות באויב עד שימחק לגמרי. המלחמה תהיה ארוכה ויש לנו עוד עבודה רבה לפנינו. לא נחזור עד שאחרון החטופים יחזור הביתה גם אם נישאר פה שנתיים.
זכיתי ואני גאה מאוד להוביל פלוגה בלחימה משמעותית כזאת.
אין הרגשה טובה ומספקת יותר מלראות את התוצאות של העבודה הקשה בשגרה כאן בלחימה, אין הרגשה טובה יותר מלראות את רוח הלחימה האדירה של הלוחמים, אין הרגשה טובה יותר מלהילחם יום יום עם המפקדים שלצידי שהם ללא ספק הטובים שבטובים של עם ישראל, מ"פים שנפצעים וחוזרים להילחם, מפקדים שלא ראו את הנשים והילדים שלהם מה7 באוקטובר.
אנחנו נלחמים יום יום מאהבת המולדת ולא משנאת האויב. כאב אדיר מלווה אותי על כל חטוף שעדיין בשבי, כל משפחה שאיבדה בן או בת,
כל מחזה שנוכחתי לו ב7 באוקטובר. זה המניע שלנו, זה מה שדוחף אותנו להיות הטובים ביותר. זה עדכון אחד של הצלחות מבצעיות מתוך רבים אני מקווה שיבואו בהמשך. תדעו שיש על מי לסמוך, אני רואה את זה מכאן מעולה. דור הטיקטוק של 2023 לא נופל מדור 1973, כל מי שחשב ככה אוכל את הכובע. אוהב מאוד".
איליי נהרג ב 22 לינואר במבצע לאיתור נעדרים במחנה פליטים בחאן יונס. בפעולה זו, איליי החליט להגן על חייליו, ושילם על כך בחייו.
יחד עם איליי נהרגו 2 קצינים נוספים, רב סרן נתי אלפסי וסרן אייל טוויטו.
יהי זכרם ברוך.
